לא כל מה שמרגיז את הרוב הוא מחוץ לגבולות הדמוקרטיה
אם פוליטיקאי יהודי רשאי להציע חזון לאומי יהודי מובהק למדינה, גם כאשר אזרחים ערבים מתנגדים לו בכל מאודם, פוליטיקאי ערבי פלסטיני רשאי להציע חזון אזרחי ולאומי אחר, גם כאשר הרוב היהודי דוחה אותו
הערכה
העיקרון שמאחורי הטיעון הזה פשוט: דמוקרטיה אינה מחייבת שהרוב יסכים להכל, אלא שהיא מאפשרת הצעות שמרגיזות אותו. אם הציונות לגיטימית אף שהערבים מתנגדים, לאומיות פלסטינית לגיטימית גם כשהרוב דוחה אותה. הגבול האמיתי הוא לא הרגישות של הרוב, אלא המחויבות למשחק הדמוקרטי עצמו. השאלה הבאה היא כיצד נבחין בין הצעה לגיטימית לקריאה לביטול הדמוקרטיה.